עציון נולד ב- 5.8.1946  בקיבוץ כפר גלעדי.

הצטרף לתא  המשפחתי של חווה, יהודה והבת הבכורה אילת שהייתה כבר בת 10.

אביו יהודה אלמוג, היה איש רב פעלים שהקדיש את חייו לפיתוח ים המלח, ועל כן חי בדרום בסדום, והיה מגיע לביקור המשפחה לעיתים רחוקות.

כשעציון היה בן שנה וחצי, נולד דני, האח הצעיר במשפחה.

 

עציון שייך לקבוצת מעין, בה היו כ-20 ילדים.

הייתה לו ילדות רגילה של בן קיבוץ, חיים שלמים ומלאים בקבוצה, בכיתה ובבית הילדים, ילדי הלינה המשותפת. לבית ההורים היו הולכים רק למספר שעות ביממה, אחרי הצהריים.

היו אלו שנים בהן נבנתה חברות והערכה בין בני הקבוצה, ערכים שהיו חשובים לעציון.

בית הספר בכפר גלעדי היה אז מכיתה א' עד כיתה י', ושתי שנות בית הספר האחרונות י"א וי"ב היו בבית הספר האזורי המשותף בכפר בלום, עוד טרם שנקרא "עמק החולה".

 

בתקופת בית הספר של עציון, הייתה פעילות ענפה של תנועת הנוער העובד והלומד בכפר- גלעדי, עציון היה שותף לפעילות זו מכיתה ז', כיתת בר המצווה.

בבר המצווה קיבלו בני המצוות נשק ותנ"ך בטקס שומרי, כמסורת קיבוץ כפר גלעדי מימי השומר, מייסדי הקיבוץ. מסורת שנשמרת ונמשכת עד היום.

 

כשהיה עציון בן 16, נפטרה אמו חווה, שלושת האחים נשארו עם אבא עסוק במרחקים.

מזלם היה שלחברת הילדים היו חיים תוססים ומלאי פעילות, ובית הילדים היה להם בית שני, בית מגורים, מה שהקל עליהם את חסרונם של האם והאב.

 

עציון סיים את בית הספר והתגייס לצבא. שירת בסיירת "אגוז", כל הצבא באותה הסיירת, ובאותה הדרגה. הוא לא שאף לעלות בדרגה, אלא לשרת ולהיות עם החבר'ה. אהב את השירות, את הסיורים, את החבר'ה שבסיירת, בקיצור עשה את שירותו הצבאי בכייף.

השתתף במלחמות ישראל, ששת הימים, תקופת ההתשה לאורך תעלת סואץ, ומלחמת יום הכיפורים שלא הסכים לוותר עליה.

מלחמת יום הכיפורים  תפסה אותו  ואת ורדה שעוד לא הייתה אשתו, בטיול בלונדון. תוך יומיים חזרו לארץ, ועציון היישר לצבא. בתום המלחמה עוד שירת בתעלת סואץ.

 

את ורדה פגש ב-1972, והם התחתנו ב-21.5.74.

 

עציון החל חייו כחקלאי בגידולי שדה ובבריכות הדגים, ועבר לתעשייה, למחצבות, שם עבד כאיש אחזקה וכמפעיל מתקן האספלט במחצבת כ"ג.

 

ב-1982 השתתף עציון גם במלחמת שלום הגליל, המלחמה על הבית שלו בית כפר גלעדי.

אחר כך התפנה לעשות לביתו, ויצא עם המשפחה לניגריה לשנתיים לעבוד בחברת סולל בונה כמנהל מפעל אספלט.

 

עם חזרת המשפחה לארץ, החל עציון לעבוד במערכת החום וההסקה של הקיבוץ.

ובעצם עד צאתו לפנסיה מכון הקיטור היה ביתו השני, מקום עבודה אותו אהב מאוד.

 

לעציון היו אהבות נוספות, ספורט -  ספורט עולמי וספורט ישראלי.

בעיקר אהב כדורגל אנגלי וכדורסל מליגת ה- N.B.A.. וכן התעניין בכול סוגי הספורט בארץ.

 

לטייל בעולם, אהבה שהצליח להגשים לאורך חייו, מטיול בגיל 16 עם אביו, ליוון, דרך טיול תרמילאים באירופה עם חברים מהקיבוץ, ועד לטיולים של  אחרי צאתו לפנסיה, לפראג, לאירלנד לדרום אפריקה ועוד.

 

עציון ידע ליהנות  מהחיים, היה איש חברה, איש עם לב זהב, צנוע, ישר, חזק ואמיתי.

ככה נזכור אותו.