זהבה נולדה בשם גולדה ב- 27.1.1921, בברלין שבגרמניה. בת בכורה להוריהאביה שימש כסגן מנהל  במפעל, אימה הייתה עקרת בית, אלה היו שנות ה- 30. השלטון הנאצי כבר נתן אותותיו, אביה חש מבעוד מועד מה עומד להתרחש בגרמניה והחליט לחפש פתרון למשפחה בארץ אחרת – בניגוד לרצונה של אמה, שלא ראתה כל סיבה סבירה לנטוש את החיים הנוחים בגרמניה.

ב- 1936 נסע אביה לאנגליה, ועבד כגזבר בעיירה קטנה בארגון פליטי יהודי גרמניה.                                                                       בגיל 11 הצטרפה זהבה לתנועת נוער "נוער יהודי גרמני". לאחד המפגשים הגיע בחור מדריך בשם היינץ שניימן, איתו עוד תיפגש זהבה בהמשך...                                                                                           כשהייתה בת 14 התעוררה בה הזיקה לעלייה לארץ ישראל והיא הצטרפה ל"בח"ד" – תנועה ציונית דתית, איתה רצתה לעולות ארצה. הוריה סירבו לתת לה לממש את תכניותיה לעלות ארצה מפאת גילה הצעיר המצב הכלכלי היה קשה מאוד והם נעזרו לא מעט בקרובי משפחתה של אימה שישבו בלונדון.  זהבה למדה בבית הספר התיכון לבנות, למדה בביה"ס "צ'למספורד וקיבלה הכשרה חקלאית זו הייתה התקופה המאושרת באנגליה. עם תום תקופת לימודיה, עזבה את לונדון והפליגה  לארץ ישראל. למדה בבית ספר החקלאי לבנות – "עיינות". ושינתה  את שמה מ-גולדה ל-זהבה.                                                ב"עיינות" היו החיים קשים. זהבה עבדה בלול, בפרדס, בחמניות. הן חפרו תעלות השקייה, אך למרות כל הקשיים – הייתה מאושרת על מנת להחזיר את שכר הלימוד עבדה אחרי סיום הלימודים.                              בשטיפת רצפות ובערבים עבדה כשמרטף.                                                                                       עם סיום הלימודים כמטפלת מוסמכת בטיפול בתינוקות, מצאה עבודות אצל משפחות עשירות וטיפלה בתינוקות וביולדות.

כאשר הזדמנה לה מודעה בעיתון, כי בבית המרגוע בכפר גלעדי ניתן לבלות חופשה במחירים זולים יצאה לנוח בבית המרגוע  בערבים התקיימו ערבי שירה בציבור בניהולו של החבר היינץ שניימן. היא ניגשה אליו ושאלה האם הוא זוכר אותה. הקשר ביניהם היה מידי והם התאהבו.                                                        למרות שנשארה בבית המרגוע שבוע ימים בלבד, המשיך היינץ – דב לנסוע לבקרה ובתום שלושה חודשים של הכרות התחתנו בחיפה. זהבה הלכה אחרי דב והצטרפה לכפר גלעדי.                                                          שם חיכה לה צריף דל והיא עבדה בגן הירק. לאחר תקופה קצרה בענף עברה זהבה לעבוד בבתי הילדים.  בתקופה זו, נולדו שני בניהם לאחר פטירתו של אביה, נסעה זהבה עם בניה לבקר את אימה בלונדון.  דב לא קיבל אשרת כניסה לאנגליה ונשאר בבית. כעבור שנה חזרו הביתה, ואמה עלתה ארצה ובאה לגור עימם, נולדה ביתם אביבה.

 בשנת 1960 יצאו לשליחות מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לארה"ב אחרי כמה שנות עבודה במשק ובבתי הילדים, נדדו שוב ויצאו לשנת חופש במדרשת שדה בוקר, שם הייתה זהבה אם הבית בפנימייה של סמינריון הגננות והמורות, וכשחזרו הביתה – עבדה במכללת תל-חי בראשית צעדיה.  לאחר מכן עבדה זמן מה במשרד ה"מחצבות" ויצאה לשנתיים לעבוד ב"איחוד" במחלקת הקליטה.   כאשר חזרה הביתה מפעילותה ב"איחוד", נרתמה שוב לעבודה בבתי הילדים ואחר כך במרכזת הטלפונים של המשק. יחד עם זאת הייתה רכזת-מטפלת של המתנדבים והתנדבה לטפל ב"גיל הזהב".

זהבה עברה לעבוד במפעל המשקפיים– "גליל אופטיק" את שנותיה האחרונות העבירה זהבה ב"בית סביון".

יהיה זכרה ברוך.