title
title
title
title
title
title
הפרות שלנו

 על  הפרות  שלנו

                                           ישראל  לוין

הנכנס  לרפת- אדם  שאינו  יודע- רואה  לפניו  שורות  של  פרות, בהמות  מקרינות  קרניים,אחת  דומה  לרעותה  כשתי טיפות  מים: שחורות, שחורות  לבנות,  מהן  שקטות,  מהן  גועות.-  מאכילים  אותן,  חולבים  אותן ומוציאים  אותן  החוצה  לשתות.  וחושבים האנשים- בהמות  הן הפרות  ככל הבהמות - אין להן  שכל,  אין  להן  רגש,  הן  רק  יודעות  לאכול  ולתת  חלב.



ואילו אנו הרפתנים יודעים שאין  זה  כך, ראשית  אף  פרה  אינה דומה לחברתה- כאדם  שאינו דומה  לזולתו- ישנם  הבדלים  ואולי  יותר גדולים  מאשר  בין  אנשים  בחברה  אחת....  הדבר השני:  הפרות  יודעות לספור  בדיוק  כמן  ילדים  גדולים  עד  14  ועוד  יותר. הנה  למשל בהיכנסן לרפת,  כל  פרה  נכנסת  בדיוק  למקומה  הקבוע.  כיצד  יודעת  הפרה  את  מקומה?  היא  סופרת  את  המקומות  ובהגיעה למספרה,  מכניסה  את  ראשה  לעול  ואוכלת.

ישנן  פרות  חכמות  מאד,  שאינן נכנסות למקומן,  אלא  אחרי  הסתכלן אם  הרפתן  לא  שכח  את  פח  התערובת והשאירו  על החלון!  ואז  מסתתרת  הפרה קצת  וכשאין  איש  רואה, ניגשת  לחלון הופכת  את  הפח  ואוכלת  מן  התערובת:  יש  לנו  פרה ששמה  "כושית".  מדוע כושית?  כי  היא  שחורה  לגמרי  כמו  כושית.  הפרה הזו  היא  אצלנו  החכמה  ברפת.

ומה  חוכמתה? כשמוציאים  את  כל  הפרות  מהרפת  לחצר,  היא  יוצאת גם כן ועומדת  בחצר ע"י  הדלת.  כשמוציאים את  שאר הפרות, היא  מוצאת  לה  הזדמנות  לחזור לרפת  ולהתחמק  הצידה  ולברוח  למתבן , שם  יש  לה מבחר  גדול  של  חציר מכל המינים  וישר  מהחבילה- טרי,  טוב  וטעים. אבל  לא  רק  המתבן  מושך  אותה. יש  גם  שקים  עם תערובת  שהיא  פותחת  אותם בקלות  ואוכלת  בתאבון. ויש  לעתים  ערמות של ירק  בסביבה  שטרם  חילקו  ושאפשר  בינתיים  לחטוף  קצת... קשה  לתפוס אותה  בבורחה,  כי  היא  פקחית  מאוד  וזהירה.  היא  יודעת  שהרפתן  לא  ירוץ  אחריה  זמן  רב- ירוץ  קצת  ויתעייף. אז  גם  היא תפסיק  לרוץ, תעמוד  ותחכה  עד  שהרפתן  יתייאש  ויסתלק.  והיא  תבלה  לילה  בנעימים  ובכל  טוב... הייתה  לנו  פרה  אחת ששמה  היה  בלהה,  הייתה  גדולה  ושמנה מאוד.  אף  על  פי  כן  הייתה  זריזה  ביותר,  הייתה  עוברת כל  גדר  ודווקא  בלילה כשאיש   איננו  ברפת.


אז  הייתה  מתחמקת  לה  בין  צינורות  הגדר  כמו עכבר  בסדק  ומתחילה  בטיולים  שלהאבל  היא ידעה  יותר  מקומות  מושכי  לב  מ"כושית"-מחוץ  למתבן, רפת  ג',  רפת  א ... הייתה  גם  עושה  

ביקורים  בשפניה, שם  יש  תמיד לחם ישן, שק  תערובת  או  חרובים. הייתה אוכלת  והולכת הלאה לכיוון  חדר האוכל, שם הייתה מאפיה עם שקים  מלאים  בקמח  לבן.  הייתה  נכנסת  לסוכה  של  השקים פותחת  שק  אחד  טועמת...  פותחת שק שני עד שהגיעה לקמח הלבן, הלבן  הטוב והטעים.  והייתה  ממלאת  כרסה  עד  שהאופה או שומר הלילה הרגיש בה וגירשה  במקל.

  אולם  לא  רק  למצוא  אוכל  היא  ידעה.  ידעה  גם איך להסתדר כדי  לקבל  מים  קרים  לשתיה.

   אתם  יודעים,  בברז  שברפת  א'  המים  הכי  קרים-  גם  בלהה  ידעה  זאת,  אחרי  שזללה  מספיק  בשפניה  ובמאפיה,  

הייתה  שוב חוזרת  לרפת  א',  פותחת  בקרניה או בגופה את הברז והייתה שותה  ישר  מהברז  כמו  כל  הרפתנים. אולם  לחזור  ולסגור את הברז לא ידעה, ולמחרת  כשהרפתנים  באו  מצאו  תמיד  את  הברז  פתוח, את האופה  צועק  בגלל  הקמח  שהתקלקל  ואת  העובד בשפניה  בוכה  בגלל המזון  שהכין  ואיננו. היא  עצמה הייתה רובצת  סרוחה  בתוך  הרפת  ומעלה  גירה  בהנאה,  כאילו  לא  קרה כלום.

ועוד  פרה  הייתה  בשם  "זקופה"- שחורה  וגבוהה מאוד  וגם  רזה  מאוד  הייתה.  גם  פקחית  מאוד. הייתה  שקטה  ופחדנית בזמן המרעה  ידעה  בשקט  להסתלק  לאט,  לאט  מהעדר  שהרועה  לא  ירגיש  בה,  וללכת  לאן  שהיא  רוצה. היא ידעה לאן ללכתאמרתי לכם שהייתה זקופה  וגבוהה- ולא אהבה  להתכופף  כדי להשיג  מזונותיה

לכן  הייתה הולכת ישר לנטיעות ושם הייתה קוטפת מהעצים את העלים המתוקים. אכלה  בתיאבון  עד  שחווה  סוקול  הייתה  רואה אותה  מרחוק  ובאה  לקחתה  באוזן כי  הייתה  זקופה.  שקטה  מאוד  וצייתנית. הביאה  אותה  לרפתנית  בצעקות,  שישגיחו  עליהאחרת  תביא  אותה  ישר  לשוחט  שישחט  אותה....

 לבסוף  אספר  לכם  מקרה  אחד  שקרה  לי  עם  פרה  אחת  ששמה "דיפלומטקה".

  "דיפלומטקה" הייתה פרה גבוהה ורחבה,  שמנה וחזקה  מאוד.

היא  הייתה  הכי  חזקה  בעדר הפרות  וגם הכי זריזה.  הנה  פתאום  היא  התחילה  "להשתגע" .

הייתה  מתנפלת  על  חברים  לנגחם

ספרו  לי  את זה  ולא  האמנתי. עד  שיום  אחד  כשבא  אלינו  לרפת  מדריך  מתחנת  הניסיונות  לראות  את  העדר  וכל  הרפתנים התאספו בחצר הפרות, "דיפלומטקה  אף היא נגשה אלינו הורידה את ראשה  ורקעה ברגלה הקדמית באדמה כמו פר,  התרגזתי עליה, שהיא מקבלת כל כך לא יפה את הרפתנים ונתתי  לה  מכה  בנעלי  ישר  לאפה.  אולם  במקום  לברוח  כמו  שעושה   כל  פרה במקרה  כזה  היא  שוב  הורידה  את  ראשה 

לאדמה  רקעה   ברגליה  הקדמיות  ונשפה   בכעס  רב,  אני  שכחתי  ברגע  ההוא  את הסכנה  ושוב  הרבצתי  לה  בנעל  ישר  לתוך  הנחיריים  הנושפות  רוח  כמפוח.....  אולם  לא  הוספתי,  לפתע  הרגשתי  שאני 

נמצא גבוה,  גבוה  מעל לחצר  מחזיק  בידי  את  שתי  קרניה  של  דיפלומטקה--  והיא  רוצה  לתקוע  אותן  ישר  לבטני.  תפסתי  אותן בידי  ונתליתי בהן

הרגשתי  שאני  טס  כעל  כנפי  נשרים.  באמת  "דיפלומטקה"  הרימה  אותי  גבוה,  גבוה  ורצה  בדהרת  שיגעון  ישר  לגדר  של

החצר.  הרגשת  סכנה  גדולה  הרגשתי  באותו  רגע,  אולם  לא  יכולתי  לעשות  כלום  כדי  להושיע.  לא  שמעתי  גם  את

 צעקות הרפתנים  וגם  את  צעקתי  אני,  בזמן  שנגחה  בי עפתי  במהירות  ודי.... המרחק  ביני  ובין  צינורות  הגדר  הלך  וקצר....  עוד  מעט והייתי  מקבל  מכה  חזקה  שאולי  לא  אוכל  לקום  עוד  ממנה  -- 

חשבתי  תוך  כדי  טיסה.  ופתאום  נס.

 "דיפלומטקה"  נתקלה  בפרה  שנייה  והתנגשה  בה...  כמו  התנגשות  בין  שני  אוטומובילים....  אולם  ההתנגשות  הזאת 

הצילה אותי,  ניצלתי  את  מבוכתה  של  "דיפלומטקה"  צנחתי  מעל  קרניה  לארץ.  ונמצאתי  שכוב  בין  8  רגלי  פרות.. 

אלו  התחילו  לריב  ביניהן  עד  שבאו  הרפתנים  למקום  וגרשו  אותן.   אני  קמתי  בריא  ושלם  וכמעט  שלא  נפגעתי  כלל......

   כן,  ילדים, הפרות אינן סתם בהמות טיפשות  יש להן  שכל, תבונה רבה וגם רגשות  כעס,  שנאה,  אהבה  וכו', כמו  אנשים...

                                                                                   מתוך  חברים  מספרים  לילדים                       

  





כתבות מן האתר

ארכיון

ארכיון