אוקטובר, 2011
בית צפורי
בית
צפורי הוא אחד מאולמות הספורט הראשונים
בארץ ישראל.
בנית
הבית החלה עוד לפני מלחמת העצמאות,
בשנת
1946.
גיוס
התרומות התפרס על כל הארץ וגם הרחיק לחו"ל.
עמוס
רחמן מחפש עדיין את פנקסי התרומות.
שלשה
צבעים היו להם,
וכל
צבע סימל גובה תרומה,
5 מיל,
10 מיל
ו-50
מיל.
בל
נטעה,
בלירה
אחת היו 1000
מיל... על
הפנקסים התנוססה הכותרת:
"לבנה
לבית הפועל ע"ש
חיים צפורי".
חיים
צפורי,
או
בכינויו "קווצ'קה"
הלא
הוא אביהם של מאיה וגדעון צפורי וסבו של
שגיא.
חיים
היה מהפעילים הראשונים של ארגון הספורט
"הפועל",
ונרצח
במאורעות במשמר הירדן ב-1938.
אליעזר קרול נסע לארגנטינה להיפגש עם הקהילות היהודיות במטרה להמריץ את הצעירים להתארגן ולעלות לארץ. בין השאר גם גייס כספים למטרת "בית הפועל". גם מניה שוחט השתלבה במאמץ וגייסה כספים בארה"ב.
יהודה אלמוג השיג "מנה" חשובה של 75 טון מלט להתחלה והעבודה נעשתה תוך סיוע של החברים בגיוסי שבתות. בתחילה הופעל הבית ללא רצפה, ורק מאוחר יותר, שוב בגיוס גדול בשבת, נוצקה הרצפה.
הבית הרב תכליתי שימש אולם ספורט מצויין למקצועות רבים. יענקל'ה זייל המיתולוגי שהיו לו גם כשרונות רבים בתחום הנגרות, המלאכה, התפירה והמסגרות, פיתח והתקין מתקני התעמלות התלויים מן התקרה, מכשירים להתעמלות קרקע וקפיצות, וכמובן סלים לכדורסל ורשת לכדורעף. חלון זכוכית ענק פתח את הנוף לכיוון עמק החולה וכל הבנין נצפה תמיד כמעט מכל מקום באזור, בולט על הגבעה ומסמל את כפר גלעדי.
אבל בכל זה אין די. הבית הפך למעין "בית עם" ובו התקיימו סרטים בכל יום ג' בשבוע, שבו גם ניתנו בחדר האוכל לחמניות וקקאו... את התרגום היה מריץ בצד משה מירון ז"ל, תוך קריאות איזכור מהקהל כל עת שפיגר במשפט או שניים. המסריט העיקרי היה ברונו קינברג מהעליה היקית, חשמלאי נרגן וחרוץ שכולם פחדו מחמת אפו. כל נושא הסרטים של פעם הוא סיפור בפני עצמו.
בחלק הצפוני הוקמה במת תאטרון מעולה עם עץ בעובי מתאים ומתחתיה מרתף גדול. הבמה נפתחה גם לכיוון צפון בדלתות גדולות וכך התאפשרו גם מופעי קיץ. דווקא שימוש זה לא מצא לו המשך לצערנו. בעת חגיגות הכתרת הפרה סתווית, הותקנה ממש רפת באולם, וכל המועמדות היו קשורות שם בעולים כמו ברפת, עם קש שפוזר על הרצפה – רפת חמישה כוכבים.
משחקי הכדורסל פרחו בלי גבול ואפילו הגענו בעבר לקבוצה בליגה הלאומית ושמה "הפועל כפר גלעדי מעין ברוך" שם שיחקו גדולי השחקנים בארץ וביניהם שמעון שלח – צ'ינגה, משה דניאל ועוד. צליל גורלי היה בקבוצה וגדעון צפורי המשיך במסורת והיה שחקן כדורסל מצטיין. כשהיה חייל, היינו ממתינים ליד תחנת האוטובוס ביום שישי לראות אם הגיע ואם הפעם ננצח את דפנה...
על במת העץ פיתח יענקלה את כל עולם ההתעמלות, בעיקר של הבנות. לאחר עלייתה ארצה של אגנס קלטי, (בעלת מדליית הזהב מאולימפיאדת הלסינקי 1952 ושש מדליות זהב מאולימפיאדת מלבורן) קיבל הענף תנופה משמעותית והיא הפכה לבת בית בכפר גלעדי. מבין עשרות המתעמלים והמתעמלות, עלו וצמחו כאן שתי מתעמלות מחוננות, נחמה אסטרכן ורותי פלד שהמשיכה שנים בעיסוק ובמקצוע עד היום. רותי הגיעה להישגים ברמה הלאומית, עם אליפויות ומדליות. התברכנו בארועים רבים עם קהל רב מכל הארץ ובאליפויות מענינות שהתקיימו כאן לאור הימצאות כל הציוד והמיכשור, מתח וטבעות, וקורה וארגז, ומקבילים ומודרגים. במכביה הרביעית הגיעו לכפר גלעדי מתעמלים גדולים מארה"ב וביניהם איבי גרוספלד שהשאיר בילדים חוויה מיוחדת.
בשולי אותה במה ארגן יענקלה לכל ילד בבית הספר, נעלי התעמלות פשוטות מעודפי הצבא האמריקאי לאחר מלחמת העולם. היה זה ארון גדול עם תאים רבים ולכל אחד תא מסומן שמית. האולם היה מרכז החינוך הגופני של ביה"ס והפעילות בו שקקה חיים עד השעות המאוחרות של הלילה. הלוואי הלוואי